המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מגיש לנשיא המדינה

INSS

המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הגיש לפני זמן קצר לנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, את ההערכה האסטרטגית השנתית לישראל (2020). קובץ זה מסכם את עיקרי ניתוח הסביבה האסטרטגית בראי הביטחון הלאומי של ישראל - על האיומים וההזדמנויות הקיימים – ופורש שורה של המלצות למקבלי ההחלטות. חוקרות וחוקרי המכון הציגו לנשיא את הסוגיות הביטחוניות והמדיניות המהותיות לישראל בפרוס שנת 2020. על בסיס זה ותחזית אתגרי הביטחון הלאומי, יציג המכון אסטרטגיית-על מדינית-ביטחונית להתמודדות אל מול האיומים על מדינת ישראל.

ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אלוף (מיל.) עמוס ידלין, הגיש את ההערכה האסטרטגית לנשיא המדינה באירוע בלשכתו, אשר פתוח לתקשורת ומועבר בשידור חי. ניתן לצפות באירוע ובדבריו של נשיא המדינה בשידור חי בעמוד הפייסבוק של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) . לינק לשידור החי - https://https://alink.re/l/43841e70-a846-4ea0-8035-f3801296c5c9/

דיון מעמיק ומפורט בעיקרי התובנות מהערכה האסטרטגית יהיה חלק מהכנס הבינלאומי שלINSS בתאריכים 29 – 30 בינואר בתל אביב.

להלן עיקרי התובנות לגבי מצבה האסטרטגי של ישראל לקראת שנת 2020

עלייה בסבירות למלחמה
במרכזה של ההערכה האסטרטגית לשנת 2020 עומד המתח שבין עוצמתה הברורה של ישראל והצלחותיה המרשימות בתחומים השונים לבין האפשרות שמצב עניינים חיובי זה יתגלה כזמני ושברירי. מתח זה נובע משורה של גורמים העלולים להוביל בשנה הקרובה לעימות רחב-היקף ואף למלחמה. זאת, בשל אופן התנהלותה של ישראל מול כמה אתגרי ביטחון לאומי מהותיים: התגברות הנחישות והתעוזה האיראניות, הן בתחום הגרעין והן במאמציה להתבסס בסוריה ובזירות נוספות ולהציב בהן יכולות פעולה מול ישראל; מאמצי חזבאללה להשיג יכולת תקיפה מדויקת בהיקף נרחב; ומאמצי חמאס להביא להקלת הלחץ בעזה ולהשפיע על תנאי ההסדרה עם ישראל. כל אלו מתרחשים על רקע משבר פוליטי מתמשך בישראל, המקשה על פיתוח אסטרטגיה עדכנית, ותחרות אסטרטגית בין המעצמות, המובילה לקשיי תפקוד בסיסיים במערכת הבינלאומית.

הצגת ההערכה לנשיא מתקיימת בצל חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני, בתקיפה אמריקנית בליל ה-3-2 בינואר 2020. אירוע זה מעניק, בראייתנו, משקל כבד יותר להערכתנו בדבר האפשרות להסלמה והצורך לגבש אסטרטגיה ישראלית חדשה. חיסול סולימאני יוצר הקשר חדש וטומן בחובו פוטנציאל לתפנית אסטרטגית, שאת היקפה וממדיה מוקדם עדיין להעריך:

באשר לארצות הברית, השאלה המרכזית היא האם החיסול מעיד על שינוי יסודי במדיניות האמריקנית בכיוון של מערכה צבאית פרואקטיבית כנגד פעילותה האזורית של איראן, או שמדובר בפעולה קונקרטית יותר שתכליתה מניעה והרתעה באמצעות גביית מחיר כבד על סדרת פעולות של גורמים פרו-איראניים, בהכוונת סולימאני, ששיאה בהרג אזרח אמריקני (27 בדצמבר 2019) וההסתערות על השגרירות בבגדד (31 בדצמבר).

באשר לאיראן, סביר להניח שהיא בוחנת כעת את אפשרויות התגובה שלה לפעולה האמריקנית, בהעדרו של סולימני שריכז בעבר את תהליכי החשיבה והתכנון של מבצעים מעין אלו בזירה האזורית. כמו כן, מוקדם עדיין להעריך מה תהיה ההשפעה של חיסול סולימאני, שהוביל את מערכת הקשרים של איראן עם שלוחיה באזור, על הנחישות והתעוזה האיראניות כפי שהשתקפו בחודשים האחרונים.

איראן וארצות הברית בוחנות אפוא את צעדיהן ומצב עניינים זה מגביר את רמת אי הוודאות, אי היציבות והנפיצות המאפיינים ממילא את המזרח התיכון בעשור האחרון. סביר שאיראן תנסה להגיב בעוצמה על הריגת סולימאני למול מטרות אמריקניות, אך אפשרית גם פעולה כנגד בעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון ובכלל זה ישראל.

בנסיבות אלו נכון להתכונן למגוון תרחישים אפשריים: הסלמה של האירועים עד לעימות רחב היקף בין ארצות הברית לאיראן, שבו יכולה גם ישראל להיות מעורבת; המשך התכתשות בין איראן לארצות הברית במאפייני התקופה האחרונה; או אף דחיית התגובה האיראנית למועד מאוחר יותר כשהכוננות של ארצות הברית ובעלות בריתה תפחת.

מדרג האיומים המובילים על פי סדר חומרתם:

מלחמת "הצפון הראשונה"/ "מקרה הכול" - מול כל גורמי הכוח בצפון: איראן, חיזבאללה בלבנון, המשטר הסורי, מליציות פרו איראניות. האיום החמור ביותר לשנת 2020. האתגרים הניצבים בפני ישראל בזירה הצפונית התעצמו במהלך השנה האחרונה. על צה"ל להבטיח היערכות למלחמה רב-זירתית ("מקרה הכול") כתרחיש הייחוס המוביל. חלפו העשורים שבהם ישראל "נהנתה" מעימות בזירה אחת בלבד. האיום הצבאי הקונוונציונלי המשמעותי ביותר לישראל נשקף מהזירה הצפונית, מכיוונם של איראן ושל הגורמים הנתונים לחסותה: בראש ובראשונה חזבאללה בלבנון, ולאחר מכן משטר אסד ומיליציות סמי-צבאיות הפועלות בסוריה ובעיראק בהכוונה איראנית, וכוחות איראניים (וגם של חזבאללה) הפועלים במרחב הסורי.

סיכוני ההסלמה הנובעים מכך הומחשו השנה באירועים בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר 2019 , הסלמה כזאת, אם תידרדר ל מלחמה כוללת, יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מתארים עיקריים: "מלחמת לבנון השלישית" עם חזבאללה בלבנון שתהיה עצימה והרסנית בהרבה ממלחמת לבנון השנייה; ו"מלחמת הצפון הראשונה" עם חזבאללה בלבנון, אך גם עם כוחות בסוריה ובעיראק ואולי גם באיראן ובמדינות נוספות (הסלמה יכולה להתפתח גם בעקבות תגובה איראנית נגד מטרות ישראליות לאחר החיסול של סולימאני על-ידי האמריקנים).

במתארים אלו, צפויה ישראל להתמודד עם ירי מסיבי לעורף, שמקצתו טילים מדויקים, עם מאמץ להכנסת כוחות קרקעיים לשטחה ועם מתקפה תודעתית רחבה לערעור כושר העמידה של הציבור והאמון שלו בהנהגה המדינית והצבאית. סיכוני ההסלמה מחייבים את ישראל לקיים גם דיון עקרוני על התועלת הכוללת ועל הסיכונים הכרוכים במאמץ למנוע מהלכי התעצמות קונוונציונלית של האויב (בניגוד למאמצי התעצמות בתחום הגרעין, שלגביהם קיימת הסכמה רחבה כי נכון להפעיל את הכוח במטרה לסכלם, במסגרת "דוקטרינת בגין"). בהקשר ל"פרויקט הדיוק", הדיון צריך לעמת את הנזק האפשרי מהפעלת הנשק המדויק עם אפשרויות הפעולה (ההגנתיות וההתקפיות) נגדו. במסגרת זו יש לקיים גם דיון מעמיק על הרעיון של "מתקפת מנע" כלפי ארגון חזבאללה ועל העיתוי הנכון למתקפה כזאת, לנוכח התקדמות "פרויקט הדיוק" ומול חלופות אחרות.

2.תכנית הגרעין של איראן – האיום החמור ביותר, פוטנציאלי קיומי, על ישראל. דחיפותו נמוכה יותר בשנת 2020 אך חומרתו הפוטנציאלית לעתיד היא הגבוהה ביותר. על ישראל להיערך לתרחיש הקיצוני, גם אם סבירותו בשנת 2020 נמוכה, שאיראן תחליט על פריצה לעבר הפצצה. על ישראל להתכונן, במקביל, לשני תרחישים ריאליים יותר - משא ומתן מחודש (שסבירותו פחתה, כנראה, עקב חיסול סולימאני) ו"זחילה" איראנית לסף הגרעין. שני תרחישים אלה מחייבים הבנות קרובות ותוכנית פעולה משותפת, גם צבאית, עם ארצות הברית. חיסולו של סולימאני יכול להוביל גם לתרחיש נוסף המחייב חשיבה ישראלית ותיאום עם ארצות הברית: עימות רחב היקף בין איראן לארצות הברית.

3.עימות צבאי בדרום – פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס נותר גבוה על אף מאמצי ההסדרה. על אף פוטנציאל ההתקלחות הגבוה – חומרת איום זה פחותה משמעותית מזה הנשקף לישראל מצפון. אם ישראל וחמאס לא יגיעו להבנות בדבר הפסקת אש ממושכת ויישמו אותן, תעלה הסבירות לעימות צבאי רחב היקף ברצועת עזה שיהווה למעשה הסלמה בלתי רצויה ששני הצדדים אינם מעוניינים בה (בדומה ל'צוק איתן' בקיץ 2014 ). אם תפרוץ מערכה, ישראל צריכה לנהל אותה כמפתיעה, מתמרנת, ממוקדת בזרוע הצבאית של חמאס - ללא "שימור חמאס ככתובת" וללא כיבוש עזה - ולסיימה במהלך מדיני של הסדרה מעמדת כוח.

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין: "השיתוק הפוליטי בישראל מגיע בנקודת זמן גרועה במיוחד. אזרחי ישראל לא תמיד חשופים למידע ולמשמעויות של פרויקט הדיוק של חיזבאללה, ושל התשתיות שפורסת איראן ברחבי המזרח התיכון. באופן טבעי הם עסוקים, בעיקר, באיומים המיידים, ובוויכוח הפוליטי החריף, הנוקב, והמסובך. לצערי, השחקנים הפוליטיים המרכזיים מודעים היטב לסכנה, אך נמנעים מלשלב ידיים ולנסות לצמצם את הפערים ביניהם. אינני יודע מה ילד יום, ומה תהיינה תוצאות הבחירות השלישיות. אבל יהיו התוצאות אשר יהיו, ובהנחה שתקום ממשלה בישראל, ולא נִגַרר לבחירות רביעיות, על ממשלה זו תוטל המשימה - גם להתמודד באופן אפקטיבי עם האיום האיראני, וגם להתמודד באופן מהותי עם הקיטוב הפוליטי המחריף, קיטוב המערער את החוסן הלאומי שלנו".

הסביבה האסטרטגית: אתגרים והזדמנויות

· בפתחה של שנת 2020 ישראל היא מדינה חזקה בעלת עוצמה צבאית, מדינית, טכנולוגית וכלכלית מרשימה. אולם בה בעת מתקשה ישראל בתרגום פערי העוצמה להשפעה אסטרטגית ובהשגת יעדי הביטחון הלאומי המרכזיים: הסרת איומים, קידום שלום, יצירת בריתות והכתבת תנאים לסיום מספק של עימותים.

 ישראל מחזיקה בהרתעה בסיסית חזקה מאוד אל מול אויביה בכלל החזיתות. יחד עם זאת, רוב החזיתות שעימן מתמודדת ישראל נפיצות מאוד: סוריה, לבנון ורצועת עזה. בשלושתן, למרות קיומה של הרתעה הדדית בין הצדדים, קיים פוטנציאל הסלמה לעימות נרחב ולמלחמה כוללת, ביותר מאשר חזית אחת בזמן נתון.

 המאבק בגרעין האיראני – סיכוי נמוך לתרחישי קיצון של פריצה לפצצה במהלך 2020. לפי שעה מוקדם עדיין להעריך מה תהיה ההשפעה של חיסול סולימאני על דימוי ההרתעה של ארצות הברית בעיני איראן ועל פעילותה האזורית ובתחום הגרעין.

 ישראל תמשיך להנות מממשל אמריקאי ידידותי הרואה עין בעין את האינטרסים הישראליים. הבדלנות החלקית של ארצות הברית, חרף סכנותיה עבור ישראל, מעלה את קרנה ואת ערכה של ישראל בעיני האמריקאים והמדינות הערביות הפרגמטיות.

המלצות למדיניות כמענה לאתגרים

אסטרטגיית העל הישראלית חייבת עדכון לאחר שנים של קיפאון בחשיבה. ממשלה חדשה בישראל נדרשת להוביל תהליך לחידוש תפיסת הביטחון ומדיניות הביטחון, תוך התמקדות בנקודות הבאות:

· הכרה במתח בין חשיבות לדחיפות האיום. אין להתמקד רק בדחוף (רצועת עזה וההתבססות האיראנית בסוריה), אלא בחשוב – הגרעין האיראני ו"פרויקט הדיוק".

· בכל הידרדרות והסלמה יש לברר היטב מול מי נכון לפעול: ה"פרוקסי" האיראני, המדינות המארחות, או ישירות מול איראן?

· התפיסה צריכה לנתח הצלחות וכישלונות בשני העשורים האחרונים, לשלב את הממד המדיני וממד הלגיטימציה, לגבש מנגנוני תקשורת לפני עימות, מאמצים למניעת עימות, מנגנוני סיום לחימה, מנגנוני הסדרה והתמודדות עם סוגיות ההתעצמות.

חלק זה מביא המלצות מרכזיות - חלקן מחייבות דיון מידי וחלקן מאפשרות דיון מאוחר יותר, אם כי במקרים מסוימים רמת חשיבותן דווקא גבוהה יותר. מעל כולן ניצבת המלצה עקרונית ומהותית לדיון יסודי באסטרטגיית-העל הישראלית, שחייבת עדכון. מושגי יסוד כהרתעה, הכרעה, הסלמה, מתקפת מנע והסדרה מחייבים בירור ותיקוף. ממשלה חדשה בישראל נדרשת להוביל תהליך לחידוש תפיסת הביטחון ומדיניות הביטחון.

1. מול תוכנית הגרעין של איראן

הפרישה האמריקאית מהסכם הגרעין וחידוש הסנקציות הביאו לציפייה שיתממשו אחד משלושה תרחישים: התמוטטות המשטר; שינוי בהתנהגותו; או תקיפה אמריקאית באיראן, במקרה של פעולה אקטיבית איראנית מול האמריקאים או התקדמות בתוכנית הגרעין. שלושת התרחישים האלו לא התממשו, אך חיסול סולימאני מהווה פוטנציאל לתפנית הן בהתנהלותה של איראן והן בהתנהלות ארצות הברית. סביר שהאפשרות לפתיחת משא ומתן להסכם גרעין חדש פחתה לפחות בחודשים הבאים ועל ישראל להיערך בעיקר לתרחיש של "זחילה" איראנית לסף הגרעין. במקביל, חשוב לבחון עם ארצות הברית כיצד ניתן לסייע בכל זאת לעם האיראני להתקומם נגד משטר. עם זאת, על ישראל להתכונן למקרה ש"תישאר לבדה במערכה", ולהבטיח שיש ברשותה אופציה התקפית אמינה. זהו מהלך קשה המחייב הסטת משאבים והקצאתם לחיזוק יכולת זו.

2. המשך המערכה מול התבססות איראן בסוריה ו"פרויקט הדיוק"

חשוב להפנים שהצלחותיה של ישראל לבלום ב-2018 וב-2019 את ההתבססות האיראנית בסוריה הן יחסיות וזמניות, ואינן מוחלטות. תהיה זו טעות להישאר במסגרת אותה אסטרטגיה בזמן שהמציאות השתנתה. במקרה זה מדובר על הרחבת ההתבססות האיראנית לעיראק ולבנון, בשילוב מדיניות תגובה נועזת ומיידית יותר מצד טהראן. הגיעה העת להפנים את אי-הרלוונטיות של המערכה בין המלחמות ולפתח פתרון אופרטיבי שתכליתו מהלך ממוקד מול אותם רכיבי התבססות קריטיים - ובראשם "פרויקט הדיוק". מהלך כזה עלול (אם כי לא בהכרח) להוביל להסלמה משמעותית.

האיום של מאות או אלפי טילים מדויקים מלבנון, מסוריה ומאיראן הוא איום אסטרטגי מהמעלה העליונה, שאם לא יטופל בזמן עלול להתפתח בטווח הארוך לאיום קיומי. זהו איום מסוג המחייב בחינה מעמיקה של אופן יישום תפיסת הביטחון הישראלית מולו.

אנו מזהים חמש אסטרטגיות התמודדות אפשריות:

 המשך המב"מ - שיבוש ודחייה, תוך מתן דומיננטיות לשיקול מניעת ההסלמה, והבנה שהמענה הוא חלקי בלבד וביעילות שולית פוחתת.

 אסטרטגיה הגנתית אקטיבית ופסיבית - תגבור מערכי 'חץ', 'שרביט קסמים', 'כיפת ברזל' ושיפור המיגון. החיסרון הבולט הוא העלויות וחוסר ההרמטיות של המענה.

 הרתעה - איום מפורש וברור שישראל תגיב במלוא העוצמה על פגיעה בתשתיותיה ובמרכיבי הכוח שלה. נקודת התורפה היא היכולת של האויב, לאחר שצבר מאות או אלפי טילים מתקדמים, להקדים ולפגוע במרכיבי הכוח שצירופם הוא לב ההרתעה הישראלית.

 "מכה מקדימה" - תקיפה תוך ידיעה שבטווח הקצר חזבאללה נערך לתקיפת ישראל, ויש ודאות גבוהה למלחמה. החיסרון באסטרטגיה זו הוא ערפל מודיעיני ומוכנות מסוימת של האויב לספוג את המכה.

 "מתקפת מנע" - פגיעה יזומה, מפתיעה ואפקטיבית ביכולות, תוך הסתכנות בהסלמה למלחמה בהיקף מלא.

כל האסטרטגיות אינן מבטלות זו את זו, ותמהיל נכון ביניהן עשוי לתת מענה מספק לאיום החמור ביותר - "פרויקט הדיוק".

3. הערכות ומוכנות ל"מלחמת הצפון הראשונה"

על צה"ל להבטיח היערכות למלחמה רב-זירתית ("מקרה הכול") כתרחיש הייחוס המוביל. חלפו העשורים שבהם ישראל "נהנתה" מעימות בזירה אחת בלבד. צה"ל עוסק במשמעות ההכרעה, הניצחון ושלילת היכולות מהאויב, ועל הדרג המדיני לאפשר לו בניית כוח ומוכנות להילחם בצפון מול שלוש ישויות - חזבאללה, איראן וסוריה, ובו-זמנית להתמודד עם ארגוני הטרור מעזה. חזרה ל"מקרה הכול" מחייבת חשיבה על סדר עדיפויות בין הזירות והחזיתות, ועל ההישג הנדרש בכל חזית. המכון למחקרי ביטחון לאומי מצוי בעיצומה של עבודת מחקר בנושא, שתוצג למקבלי ההחלטות במחצית השנייה של 2020. כן נדרש מאמץ מול הציבור לעדכון ציפיות לגבי האיום הנשקף, ויותר מכך - לגבי אפשרויות המענה.

4. הרשות הפלסטינית

אנו חוזרים וממליצים על תוכנית המכון מאוקטובר 2018, עם העקרונות הבאים: ניסיון למשא ומתן נוסף; במקרה של כישלון - יישום צעדי עיצוב עצמאיים לשימור אופייה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומוסרית. היערכות ליום שאחרי אבו מאזן היא הכרח, כמו גם המשך עידוד הפיתוח הכלכלי ברשות. אנו רואים חשיבות בפרסום תוכנית טראמפ, שתנסה לקבע פרמטרים חדשים להסדר ולהכיר במציאות שנוצרה בחמישים השנים האחרונות.

5. מול ארגוני הטרור בעזה

כמו שזיהינו ב-2018, ייתכן שניתן להגיע להסדרה עם חמאס. הארגון, שהמחיש נכונות להסדרה באי-הצטרפותו לסבב 'חגורה שחורה' בין ישראל לג'האד האסלאמי בנובמבר 2019, נותן עדיפות לשיפור המצב הכלכלי והחברתי ברצועה על פני עימות נוסף עם ישראל. בצד זאת, הארגון מאתגר לעתים קרובות את ישראל בירי רקטות בהיקף נמוך ובחיכוך על גדר הגבול, משיקולי פנים ולצורך לחץ על ישראל לוויתורים.
הפסקת אש ארוכת טווח אפשרית רק אם שני הצדדים יקבלו מענה סביר לדרישותיהם האסטרטגיות - ולא האידיאולוגיות. חמאס יקבל את פתיחתה של עזה לעולם, שיקום הרצועה ופיתוחה, ואילו ישראל תזכה בהחזרת השקט לדרום, בהבטחת מנגנוני מניעת התעצמות והברחות ובפתרון מתקבל על הדעת לסוגיית השבויים והנעדרים.

במקרה שלא תושג הסדרה, המלצת המכון (מאז 2012) היא לתכנן ולבצע מערכה צבאית באופן שונה מהמערכות בעשור הקודם. עליה להיות מפתיעה, מתמרנת, ממוקדת בזרוע הצבאית של חמאס - ללא שימור חמאס ככתובת וללא כיבוש עזה - ולהסתיים במהלך מדיני של הסדרה מעמדת כוח.

6. הברית עם ארצות הברית

הבחירות בארצות הברית יכולות להעביר את ישראל ממציאות של ממשל ידידותי בוושינגטון לממשל בעייתי. מול הבדלנות האמריקאית, שחוצה מפלגות, על ישראל לחזור ולהדגיש כי אינה רוצה שארצות הברית תילחם ותקיז דם עבורה, ושהיא נכס אסטרטגי ובעלת ברית אמינה עבור וושינגטון, ולכן נכון לחזק אותה מבחינה ביטחונית ומדינית. על ישראל לעשות הכול כדי לחזור להיות נושא שבהסכמה רחבה בין המפלגות. ישראל צריכה גם לעשות מאמץ משמעותי לקרב חזרה ציבור יהודי גדול, שהתנתק ממנה עקב מדיניות שאינה רגישה לזרמי היהדות השונים בארצות הברית.

7. מול רוסיה וסין

רוסיה אינה אויבת של ישראל, ויש להמשיך בדיאלוג האסטרטגי למניעת התנגשות במקומות שבהם הכוחות הצבאיים סמוכים והאינטרסים של המדינות מנוגדים. יש להכיר בכך שרוסיה היא בעלת ברית של שתיים מאויבותיה של ישראל: איראן וסוריה, ומכאן שהיא עוצמת עין לנוכח התעצמות חזבאללה. התקדמות ההבטחה הרוסית להרחיק את האיראנים מסוריה תסמן אפשרות להידוק היחסים בין רוסיה לסוריה, וכפועל יוצא מכך תוגבל הפעילות הישראלית בסוריה - דבר שיחייב תשומת לב מבצעית. בכל מקרה, כמו בעניין סין, יש להיות שקופים מול ארצות הברית בנושא.

פיתוח היחסים הכלכליים והשותפות הכוללת לחדשנות עם סין מחייבים תיאום הדוק עם ארצות הברית. המכון הצביע בשנים האחרונות על משבר שמתפתח עם ארצות הברית סביב יחסיה של ישראל עם סין, ועל הצורך בחיזוק מנגנוני ניהול הסיכונים.

8. התקדמות מול המערכת האזורית

ישראל נדרשת למצוא את הדרך לפרוץ את תקרת הזכוכית של שיתוף הפעולה עם המדינות הסוניות הפרגמטיות. המפתח מורכב משני מאמצים: האחד הוא שיווק יכולות טכנולוגיות, כלכליות וביטחוניות שתסייענה למדינות אלה במאבק מול איראן ובהתמודדות עם אתגרי הכלכלה והחדשנות בטרנספורמציה למאה ה-21; השני הוא התקדמות משמעותית בנושא הפלסטיני, שתאפשר למדינות אלו לקדם את היחסים עם ישראל.

במקביל ובחשיבות עליונה נמצא שיקום היחסים עם ירדן. גם כאן "פירות השלום" (מים, ביטחון, גז ופרויקטים משותפים) כרוכים בקידום הסדר מדיני עם הפלסטינים, וזה המפתח ליציאה מהנקודה הנמוכה ביותר שאליה הגיעו היחסים בין המדינות מאז נחתם הסכם השלום ב-1994.

9. הגברת מוכנות צה"ל והגדלת תקציב הביטחון

לנוכח התגברות התעוזה האיראנית והמשך ההתבססות בסוריה, בעיראק ובלבנון, נדרש לחזק את מוכנות צה"ל לעימותים בכל הזירות - שכולן נפיצות במידה משתנה: איראן, חזבאללה, סוריה והזירה הפלסטינית. חשוב לסכם ולתקצב את התוכנית הרב-שנתית של צה"ל, להוציא לדרך את תוכנית ההצטיידות במט"ח סיוע (המתעכבת זה שנתיים), לחזק את יכולות הפגיעה באיראן, לתגבר אימונים ומלאים ובעיקר לפעול לגיבוש אסטרטגיות ותוכניות מבצעיות מתאימות ליכולות העדכניות ולדרכי הפעולה שפותחו על ידי איראן, חזבאללה וחמאס.

10. שימור העליונות והיתרון האיכותי

מרכיב חיוני בתפיסת הביטחון של ישראל באופן מסורתי הוא שימור העליונות המודיעינית, האווירית והטכנולוגית על פני אויביה. יש להמשיך לחזק את היתרון היחסי של ישראל בתחום הגנת הסייבר וטכנולוגיית הבינה המלאכותית ביחס ליריביה, כגל נושא להעצמת היתרון האיכותי הביטחוני של ישראל וכמרכיב מרכזי לחיזוק הרתעתה, עוצמתה הרכה, כלכלתה ומעמדה הבינלאומי.