שופט בדימוס בביקורת קשה

"התיקון בחוק התכנון יגביר את האכיפה הבררנית"
תיקון 116 לחוק התכנון והבניה שאושר בכנסת יכנס לתוקף באוקטובר. תיקון החוק עבר מתחת לרדאר של חברי הכנסת הישראלים וזכה להתנגדויות בעיקר מחברי הכנסת הערביים, אבל מי שיפגע ממנו הוא דווקא הציבור הרחב בארץ.

הקושי בהתמודדות עם הבניה הבלתי חוקית במגזר הערבי לא נבע מפגם בחוק אלא מכך שכדי לבצע צו הריסה במגזר. צריך מאות שוטרים כדי להתמודד עם ההתנגדות והמהומות. לכן צווי הריסה בבניה בלתי חוקית במגזר לא נאכפו, בעוד שבשאר המדינה אין קושי לאכוף צווי הריסה או תשלום קנסות. מצב זה לא צפוי להשתנות גם לאחר תיקון החוק ולכן ההכבדה וההחמרה תחול בפועל בעיקר על המגזרים הרגילים שהם בעיקרון שומרי חוק.

עיקרי תיקון 116 : החמרה רבה של הקנסות על עבירות בניה , הענקת סמכויות רחבות לעיריות להוציא צווי הריסה מנהליים, ללא בתי משפט, צמצום סמכויות השופטים לעכב צווי הריסה, (שופט יוכל לעכב צו הריסה רק פעם אחת .) וביטול למעשה של התישנות עבירת הבניה שהיתה 5 שנים. ניתן יהיה להרוס גםבניה ישנה יותר , וכן צומצמו טענות ההגנה של הנאשמים.

במקום להקל על הוצאת היתרי בניה החמירו את העונשים: הקושי הרב בישראל להוציא היתרי בניה, הבירוקרטיה הקשה, הזמן הרב והכסף הרב הנדרש להוצאת היתר מהווים גורם משמעותי בריבוי עבירות הבניה.

התיקון מהווה מהפיכה בחוק התכנון והבניה ומהווה כתיבה מחדש והרחבה ניכרת של נושא עבירות הבניה והעונשים .

התיקון מנוגד למגמה בארצות נאורות ודמוקרטיות שבהן עבירות בניה זוכות בעיקר לאכיפה מינהלית ללא פתיחת תיק פלילי הגורם להכתמת אזרחים נורמטיביים ללא צורך. בארה"ב לדוגמה מוטל קנס מנהלי תקופתי מצטבר עד שחריגת הבניה מוסרת או עד שניתן היתר בניה. כך מושגת אכיפה אפקטיבית יעילה וכמעט אוטומטית ללא צורך בהליכים מסורבלים וללא צורך בבתי משפט, וללא סימון האזרח הנורמטיבי כעבריין פלילי.

מטרתו העיקרית של חוק התכנון והבניה אינה עונשית אלא תפקידו להסדיר בניה ע"י היתרים מתאימים, לכן הדרך הרצויה היא להקל על הוצאת היתרים . נוצר חשש שתיקון 116 הושפע גם משיקולים פוליטיים לגבי מגזרים שונים אלא שהפגיעה וההחמרה תחול דווקא על האוכלוסייה הרגילה המהווה את הרוב בארץ, ותופעל דווקא על העבירות הקלות והנפוצות , כגון בניית פרגולות גגונים או שימוש חורג.

בניגוד להבטחות של פוליטיקאים לאפשר חלוקת דירות כדי להקל על מצוקת הדיור, העיריות נלחמות בחלוקה מלחמת חורמה. הן אינן רוצות צפיפות מגורים ואינן מעוניינות שהאוכלוסייה בעיר תגדל אלא מעדיפות עסקים ומשרדים המשלמים ארנונה גבוהה ואינם דורשים כל שירותים מהעירייה .

מצב האכיפה לפני תיקון 116 היה מניח את הדעת . הרשויות כעניין שבשגרה טיפלו בחריגות בניה ואכפו הריסה או הוצאת היתרים. לא נדרשה החמרה של העונשים אלא שינוי סדרי עדיפויות הקלת תהליך הוצאת היתרים. נדרשה התרכזות בעיקר בהפרות החמורות של החוק. אלא שכנראה גם בעתיד הטיפול בעבירות בניה יתרכז בעבירות הקלות , באזורים הקלים לאכיפה ודווקא מול האוכלוסייה הנורמטיבית.