ביהמ"ש המחוזי בת"א התיר לפרסום החלטה תקדימית של עיקול דירות להבטחת תשלום חוב למס הכנסה מפעילות עבריינית

החייב אשר הורשע בעבירות של סחר בסמים הגיע להסדר טיעון בהליך הפלילי, במסגרתו חולטו בהסכמה כספים וכלי רכב שנתפסו. בנוסף, סוכם כי עליו לשלם סך של 600,000 ₪ נוספים חלף חילוט דירה, וזאת בתוך 6 חודשים.
ר הגשת כתב האישום וטרם הסדר הטיעון, הוגשה בקשה לעיקול הרכוש שנתפס על ידי המשטרה לפי ס' 194 לפקודת מס הכנסה. בין הרכוש שנתפס, שתי דירות אשר אחת מהן רשומה על שם הורי החייב. בית המשפט קבע כי הראיות תומכות בגרסת פקיד השומה, לפיה, הדירה שנרשמה ע"ש ההורים, ואשר חלף חילוטה סוכם התשלום, הינה בבעלות החייב .



בית המשפט דחה את טענת החייב כי לאחר הגשת הדוחות השנתיים שהגישו הזוג לפקיד השומה, הוא קיבל מפקיד השומה שוברים אשר נשאו סכום מס אפס ועל כן דין העיקולים להתבטל. בית המשפט קבע כי השומות שעומדות לדיון במסגרת הבקשה הן השומות שהוצאו יחד עם הדרישה לפי ס' 194 וכעת דוחות אלו עומדות לבחינת פקיד השומה.



כבוד השופט אטדגי ציין בהחלטתו "באשר לחשש הסביר להכבדה על הסיכוי לגביית חוב המס הנדון, הרי שדי בכך שההכנסות התקבלו, לכאורה, מפעילותו העבריינית של ד.א, ואף די בכך שאותן הכנסות, לכאורה, הוסתרו משלטונות המס בדרכים מתוחכמות, כדי להצדיק את החשש לגביית חוב המס, ולהצדיק את מתן הצו".



טענה נוספת שהועלתה ע"י החייב הייתה כי במסגרת "הסדר החילוט" הוסכם כי הדירה שנרשמה על שם הוריו לא תחולט, בכפוף לכך שהוא ישלם סך של 600,000 ₪, וכי הוא התכוון לקחת הלוואה כנגד רישום משכנתא על דירה זו. לטענתו של החייב, רישום העיקול לפי ס' 194 ימנע ממנו לקחת הלוואה זו. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי ההחלטה האם להטיל עיקול על הדירה לשם הבטחת חוב מס לא צריכה להיות מושפעת מכוונות ותכנון החייב, בייחוד כשההסכמה בהליך הפלילי הושגה לאחר שהוגשה הבקשה לפי ס' 194.