מחקר מיוחד של BDI-CODE על תפקוד הרשויות בישראל מגלה

הרשויות עם היציבות הפיננסית הגבוהה ביותר בישראל: ראשון לציון, הרצליה ורמת גן
המועצות עם יציבות הפיננסית הגבוהה ביותר: כפר שמריהו, סביון והר אדר
בכרמיאל ובנצרת שכר הנבחרים ביחס להכנסות בעירייה גבוה מפי -2 ממוצע שכר הנבחרים בעיריות הגדולות

במועצות ג'ש, מטולה ומגדל העמק גבוה מפי 3 מהממוצע
השכנים חיים על חשבונכם - בג'ש (גוש חלב) במטולה, ובנצרת שיעורי גביית הארנונה הנמוכים ביותר


ממחקר שערכה חברת המידע העסקי BDI במסגרת BDI-CODE הבוחן את היציבות הפיננסית של הרשויות המקומיות בישראל עולה תמונה מדאיגה של הוצאות הרשויות על שכר הנבחרים, כשיעור מהכנסות העירייה; זאת בצד הצלחה של כמה מהרשויות שמצבם הסוציו-אקונומי של תושביהן אינו גבוה, לככב בראש טבלת היציבות הפיננסית של הרשויות. נציין שיציבות פיננסית של רשות מקומית הינה תוצאה, בין השאר, של הכנסות הרשות, של המצב הסוציו אקונומי של התושבים והיכולת לגבות מהם את מסי העירייה אך גם מהתנהלות יעילה של העירייה גם מבחינה תפעולית וגם מבחינה פיננסית.

דוגמה לרשות שמצליחה להגיע לראש טבלת היציבות הפיננסית היא ראשון לציון שנמצאת במקום הראשון (מבין הערים הגדולות), זה 3 שנים ברציפות ומאכלסת כ- 249,000 תושבים. לראשון לציון שיעורי גביית מיסים של 88%, בעוד הדירוג הסוציו אקונומי של תושביה הוא רק 7 (סולם: 1עד 10 , כאשר 10 הוא הדירוג הכי טוב). בראשון לציון עלות שכר הנבחרים מהווה רק כ-0.20% מסה"כ הכנסות העירייה לעומת ממוצע של 0.37% בעיריות הגדולות.

לדברי תהילה ינאי, מנכ"ל משותף בחברת המידע העסקי BDI "ערים ומועצות מקומיות אשר למרות מצב סוציו-אקונומי בינוני של תושביהן מדורגות גבוה במדד היציבות הפיננסית הן דוגמה ומופת להתנהלות נכונה של העומדים בראשן. מנגד, קיימות רשויות מסוימות שבהן שכר הנבחרים מופרז ללא התאמה לגודל הרשות או לביצועיה".

במקום השני זה שנתיים ברציפות נמצאת הרצליה עם כ-99 אלף תושבים. את השנים הבאות תיאלץ לעשות הרצליה עם ראש עירייה חדש, שבתקווה ישמור על ההישג הנאה, כעת משיעל גרמן החליפה את עבודת העירייה בעבודה במשכן הכנסת. שיעור הגבייה בהרצליה עומד על 91%, והדירוג הסוציו-אקונומי של העיר הוא 8.שכר הנבחרים בהרצלייה מהווה כ-0.27% מסה"כ הכנסות העירייה נמוך מממוצע העיריות הגדולות, 0.37%.

במקום השלישי נמצאת עיריית רמת גן עם זינוק מרשים מהמקום השביעי אשתקד. שיעור גביית המסים בעיר הוא 90%, מספר התושבים הוא 155 אלף והדירוג הסוציו אקונומי הוא 8. נציין שבעוד ראש העירייה, צבי בר, מתמודד עם אישומים בדבר שורה של עבירות. מבחינת שכר הנבחרים רמת גן היא בין 10 הערים בהן שכר הנבחרים ביחס להכנסות הרשות הוא הנמוך ביותר, 0.18%.

במקום הרביעי נמצאת עיריית אשדוד, שירדה מהמקום השלישי אשתקד, עם שיעור גביית מיסים של 92%, 237 אלף תושבים, ודירוג סוציו-אקונומי של 5, כך שעל אף הירידה של מקום אחד בהשוואה לאשתקד, עדיין מדובר בהישג משמעותי. שכר הנבחרים באשדוד מהווה רק 0.31% מסה"כ ההכנסות של העירייה.

במקום החמישי מדורגת עיריית חולון, ששמרה על מיקומה ביחס לאשתקד, עם שיעור גביית מסים של 94%, 201 אלף תושבים, ודירוג סוציו-אקונומי של 6. בחמישייה השנייה מדורגות פתח תקווה ששמרה על מיקומה, מקום 6, ביחס לאשתקד; כרמיאל שקפצה מהמקום התשיעי אשתקד, ל-7; רמת השרון שבמקום ה-8; תל אביב-יפו במקום ה-9; וחותמת את העשירייה הראשונה עיריית אשקלון שנפלה 6 מקומות בדירוג.

מי שזינקה ומי שצנחה בדרוג היציבות הפיננסית :
עלו: קריית גת עלתה מהמקום ה-15 בשנה הקודמת למקום ה-12; הוד השרון זינקה מהמקום ה-27 למקום ה-19.
ירדו: כפר סבא איבדה 4 מקומות וירדה למקום ה-14; מודיעין מכבים רעות איבדה 3 מקומות וירדה למקום ה-15; נתניה ירדה אף היא 3 מקומות ל-17; חיפה הידרדרה 4 מקומות למקום ה-25; נהריה ירדה 5 מקומות למקום ה-30; בת ים נפלה 12 מקומות בדירוג למקום ה-32; ועכו ירדה 16 מקומות למקום ה-33.

כמה עולים לנו בכירי העיריות
כלכלני BDI בחנו אף את יחס שכר נבחרי העיריות להכנסות (ראה גרף). בעוד שהממוצע בעיריות הגדולות הוא ששיעור של 0.37% מסך תקבולי העירייה מופנה לשכר הנבחרים, קיימות עיריות בהן שיעור זה יותר מכפול אצלן. בראש הרשימה כרמיאל (0.82%), אחריה נצרת (0.71%), עכו (0.66%), נהריה (0.63%), וגבעתיים (0.59%). עם זאת, נציין שמיעוט תושבים ובשל כך מיעוט הכנסות, מכתיב לעתים שיעור עלויות שכר גבוהות יחסית לסך ההכנסות.

לדברי תהילה ינאי, "ניתן לראות מקרים רבים בהם שכר הנבחרים הכולל את השכר של ראש העיר וסגניו, גבוה מאוד בלי שום קשר לביצועים של הרשות ולמספר התושבים. זאת, כשהדבר בולט במיוחד במועצות המקומיות, בהן שיעור שכר הנבחרים מההכנסות מגיע לעתים קרוב ל-5%". ינאי מציינת שעל אף שבניגוד לשנה הקודמת, הפעם אף מועצה לא חצתה את השיעור של 5% (פי 3.8 מהממוצע), הנתונים עדיין מהווים תעודת עניות לרבים מראשי המועצות.

נציין, שאחוז הערים הגירעוניות מכלל הערים המדורגות עמד על -21% ושאחוז המועצות הגירעוניות עמד על - 35%. כך למשל, יש רשויות שבהן שיעור התושבים שאינם משלמים את המיסים במלואם לעירייה גבוה מאוד וכך יוצא שקומץ תושבים מממן את השירותים שמקבלים כלל התושבים.

שיעורי גבייה שנתיים נמוכים במיוחד נרשמו בעיריות נצרת (69%), חיפה (78%), וירושלים (81%).נציין שעקב חובות קודמים שלא נגבו סך הגבייה, בניגוד לחיוב השוטף השנתי, עומד בערים אלו על 29%-48% בלבד. לעומתן בראש טבלת שיעורי הגבייה השנתיים עומדות מודיעין-מכבים-רעות (96%), רעננה (95%), רמת השרון (95%) וכפר סבא (94%); באותן ערים שיעורי סה"כ הגבייה עומדים על 81%-91%.

דירוג יציבות פיננסית במועצות
במקום הראשון בדירוג המועצות נמצאת באופן לא מפתיע מועצת כפר שמריהו, עם
כ-2,300 תושבים בלבד, ודירוג סוציו-אקונומי של 10 (דירוג הכי טוב). במקום השני, מועצת סביון שעלתה מקום אחד, עם אותו דירוג סוציו אקונומי ככפר שמריהו, ועם 4,300 תושבים. במקום השלישי הר אדר, שאף היא עלתה מקום אחד, למקום השלישי, עם כ-3,900 תושבים ודירוג סוציו אקונומי של 9. מועצת רמת הנגב עם דירוג סוציו אקונומי של 6,
ו-5,400 תושבים ירדה מהמקום ה-2 ל-4. וחותמת את החמישייה, עומר, עם 8,100 תושבים ודירוג סוציו אקונומי של 10.

מי שזינקה ומי שצנחה:
עלו: מועצת הערבה התיכונה זינקה מהמקום ה-15 למקום ה-7; בית דגן זינקה מהמקום ה-25 למקום ה-14; חבל מודיעין עלתה 6 מקומות למקום ה-15; וצורן קדימה קפצה 31 מקומות למקום ה-17.
ירדו: גן רוה איבדה 2 מקומות וירדה למקום ה-10; דרום השרון איבדה 3 מקומות וירדה למקום ה-13; חבל אילות ירדה אף היא 3 מקומות ל-19; ומועצה אזורית ברנר הידרדרה 6 מקומות למקום ה-20 (בעיקר כתוצאה מגידול יחסי מהיר בהתחייבויות השוטפות לעומת הרכוש השוטף).

כמה עולים לנו נבחרי המועצות
מבחינת יחס שכר נבחרי המועצות להכנסות במועצות המקומיות (ראה גרף), הממוצע עומד על 1.32%, אך ישנן, כאמור רשויות החורגות מממוצע זה בהרבה. בראש הרשימה
ג'ש - גוש חלב (4.94%), אחריה מטולה (4.69%), מגדל העמק (3.97%), אלונה (3.59%), ומועצת מגילות ים המלח (3.13%).

שיעורי גבייה שנתיים נמוכים במיוחד נרשמו במועצות ג'ש (69%), מטולה (69%), מטה יהודה (80%), הגלבוע (81%%) ובאר טוביה (81%). נציין שעקב חובות קודמים שלא נגבו סך הגבייה, בניגוד לשוטף השנתי, עומד במועצות אלו על 38%-72%. לעומתן בראש טבלת שיעורי הגבייה השנתיים עומדות להבים (100%), חבל אילות (99%), תל מונד (99%) רמת הנגב (99%) ואליכין (98%); באותן מועצות שיעורי סה"כ הגבייה עומדים על 85%-99%.




המחקר של BDI בחן את כל אוכלוסיית העיריות והמועצות בישראל והתבסס על שימוש ב-3 מקורות מידע: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דוחות כספיים של העיריות והמועצות ( דוחות מבוקרים לסיכום נתוני שנת 2011 ) ומאגרי המידע של חברת BdiCoface. על מנת לבחון חוסן פיננסי נבחרו מספר מדדים המשקפים את יכולתן של עיריות ומועצות לעמוד בהחזר חובות. כמו-כן, נבנה מדד של יעילות פעילות שמשקף את יעילות התנהלות של עירייה או מועצה. מטרת העבודה היתה לאתר את המועצות והעיריות בעלות פרופיל של סיכון עסקי, חוסן פיננסי מוסר תשלומים ויעילות הטוב ביותר.
בדרוג נכללו ערים שיש בהן כ-44,000 תושבים בדרוג סוציואקונמי הנע בין 4 ל- 10 (הכי טוב) הדירוג הסוציו אקונומי מבדיל בין האוכלוסיות חזקות לבין החלשות על פי נתוני הלמ"ס ובוחן בין היתר ההכנסה הממוצעת לנפש, רמת המינוע (סה"כ כלי רכב פרטים מחולק במספר התושבים), אחוז זכאים לתעודת בגרות, אחוז הסטודנטים, אחוז דורשי עבודה, יחס תלות ואחוז מקבלי גמלה להבטחת הכנסה.